עמית סגל ✔

כשטנקי המרכבה סימן 4 החדישים ביותר הגיעו לצה"ל, התפתח ויכוח עז בצמרת הצבא. הרמטכ"ל, אביב כוכבי, ביקש לקצץ 200 טנקים מהסד"כ. סגנו, איל זמיר, התנגד. זה לא היה רק קרב בין המפקד וסגנו אלא בין צנחן ושריונר. הרעיון היה שהטנק החדיש יעיל וקטלני כמו שלושה טנקים ישנים. זמיר התעקש: בסוף גם הטנק הכי מתוחכם יכול להיות רק במקום אחד בו זמנית.

במאי שעבר, כשכולם דיברו על עילת הסבירות, זמיר קרא בכנס הרצליה להתעורר כבר מהתפיסה "שדיברה בקול בוטח על תום עידן המלחמות הקונבנציונליות הגדולות. כדאי לנהוג בצניעות ובאחריות גם ביחס לתחזיות שלנו, במיוחד בשנה שבה מציינים חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים". הדברים לא זכו להד, ונשכחו. הסיבה, בין היתר, היא החשיבה האחידה במטכ"ל, שבו יש כבר שנים ייצוג יתר לצנחנים וליחידות המיוחדות. אפשר להניח בביטחון רב שתחת זמיר הנוף יתגוון.

מנכ"ל משרד הביטחון הוא המועמד המוביל, המתבקש, לרמטכ"ל. בכל זאת, באזורי נתניהו עדיין מקווים לבחור בקצין לוחמני יותר (כיפה סרוגה – יתרון), כמו למשל האלוף דוד זיני, המועמד של מיאמי לתפקיד. קצפם יצא על מאמר בן כמעט עשרים שבו דן זמיר במוסריות של חיסול. זה אנכרוניסטי כמו לטעון על היעדר דמויות של אסייתים או שחורים בסרטים של צ'רלי צ'פלין. הרקע היה הפשע המוסרי של הטלת פצצה בת רבע טון בלבד על הבניין שבו נועדה צמרת חמאס בעזה, מחשש לנזק אגבי רחב מדי בגלל פצצה של חצי טון. עשרות אם לא מאות ישראלים שילמו בחייהם על המוסריות המעוותת הזו. זמיר כתב אז ומאמין היום שיש הבדל בין חיסול בעזה או בדאחייה וחיסול ביו"ש. תושבי השומרון מצויים בשליטה אפקטיבית של ישראל. העזתים, הוא מאמין, הם עם טרוריסטי שמעניק לגיטימציה לקיום חמאס בתוך אוכלוסייה אזרחית, ועליו לצאת בתוצאות הנזק האגבי המתחייב.

האפשרות השנייה שנשקלת עדיין היא האלוף תמיר ידעי. גם הוא כתב מאמר חשוב, אפילו חשוב מאוד, בחודשים שלפני המלחמה. הוא קרא שם באופן הנחרץ ביותר "לשחרר את תל אביב", דהיינו להוריד את העומס ההולך ונצבר על מרכז העצבים של הצבא במרכז הארץ, שדרכו עוברת כל פעילות מודיעינית ומלחמתית. ידעי הזהיר שביום פקודה, כשכל חיסול וכל זיק יצטרכו לעבור קודם בקריה במקום לשפר מאוד את המוקדים העצמאיים בפיקודים, המערכת תקרוס מעומס. זו אחת התשובות לשאלה ששואל כל חטוף שחזר, כל חייל שנפגע, כל תושב שהתבצר: איפה היה חיל האוויר?

(הטור המלא היום במוסף לשבת של ידיעות אחרונות)

www.group-telegram.com/us/amitsegal.com/42846

116.3K viewsJan 31 at 08:31

כשטנקי המרכבה סימן 4 החדישים ביותר הגיעו לצה"ל, התפתח ויכוח עז בצמרת הצבא. הרמטכ"ל, אביב כוכבי, ביקש לקצץ 200 טנקים מהסד"כ. סגנו, איל זמיר, התנגד. זה לא היה רק קרב בין המפקד וסגנו אלא בין צנחן ושריונר. הרעיון היה שהטנק החדיש יעיל וקטלני כמו שלושה טנקים ישנים. זמיר התעקש: בסוף גם הטנק הכי מתוחכם יכול להיות רק במקום אחד בו זמנית.

במאי שעבר, כשכולם דיברו על עילת הסבירות, זמיר קרא בכנס הרצליה להתעורר כבר מהתפיסה "שדיברה בקול בוטח על תום עידן המלחמות הקונבנציונליות הגדולות. כדאי לנהוג בצניעות ובאחריות גם ביחס לתחזיות שלנו, במיוחד בשנה שבה מציינים חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים". הדברים לא זכו להד, ונשכחו. הסיבה, בין היתר, היא החשיבה האחידה במטכ"ל, שבו יש כבר שנים ייצוג יתר לצנחנים וליחידות המיוחדות. אפשר להניח בביטחון רב שתחת זמיר הנוף יתגוון.

מנכ"ל משרד הביטחון הוא המועמד המוביל, המתבקש, לרמטכ"ל. בכל זאת, באזורי נתניהו עדיין מקווים לבחור בקצין לוחמני יותר (כיפה סרוגה – יתרון), כמו למשל האלוף דוד זיני, המועמד של מיאמי לתפקיד. קצפם יצא על מאמר בן כמעט עשרים שבו דן זמיר במוסריות של חיסול. זה אנכרוניסטי כמו לטעון על היעדר דמויות של אסייתים או שחורים בסרטים של צ'רלי צ'פלין. הרקע היה הפשע המוסרי של הטלת פצצה בת רבע טון בלבד על הבניין שבו נועדה צמרת חמאס בעזה, מחשש לנזק אגבי רחב מדי בגלל פצצה של חצי טון. עשרות אם לא מאות ישראלים שילמו בחייהם על המוסריות המעוותת הזו. זמיר כתב אז ומאמין היום שיש הבדל בין חיסול בעזה או בדאחייה וחיסול ביו"ש. תושבי השומרון מצויים בשליטה אפקטיבית של ישראל. העזתים, הוא מאמין, הם עם טרוריסטי שמעניק לגיטימציה לקיום חמאס בתוך אוכלוסייה אזרחית, ועליו לצאת בתוצאות הנזק האגבי המתחייב.

האפשרות השנייה שנשקלת עדיין היא האלוף תמיר ידעי. גם הוא כתב מאמר חשוב, אפילו חשוב מאוד, בחודשים שלפני המלחמה. הוא קרא שם באופן הנחרץ ביותר "לשחרר את תל אביב", דהיינו להוריד את העומס ההולך ונצבר על מרכז העצבים של הצבא במרכז הארץ, שדרכו עוברת כל פעילות מודיעינית ומלחמתית. ידעי הזהיר שביום פקודה, כשכל חיסול וכל זיק יצטרכו לעבור קודם בקריה במקום לשפר מאוד את המוקדים העצמאיים בפיקודים, המערכת תקרוס מעומס. זו אחת התשובות לשאלה ששואל כל חטוף שחזר, כל חייל שנפגע, כל תושב שהתבצר: איפה היה חיל האוויר?

(הטור המלא היום במוסף לשבת של ידיעות אחרונות)

BY עמית סגל